חול חגיגי

זה התחיל בגן.

הוזמנו לסדנת קישוטים לסוכה, שהתאפיינה כרגיל בעיטורים קיבוצניקיים במיוחד:

שרשראות כותנה לבנבנות, מחרוזות משפורפרות ריקות מהמפעל הקיבוצי, מדבקות עגולות על רימוני שקף שגזרה אחת המטפלות. כמה פשוט, ככה מהנה ומלא אוירת חג.

המפגש הסתיים, אבל אנחנו (ז.א הילדים) עדיין לא מיצינו ורצינו עוד קצת מהחג הזה...

מה עושים? נוסעים לשדות! הקיבוץ מוקף בטבע, וילדי הטבע שלי ששים לטיול למרחבים הפתוחים- במיוחד כשהמטרה המוגדרת היתה איסוף פרודוקטים לעיטור הסוכה.

התחלנו בשדה הכותנה. פגשנו חבר טוב, ששמח להעלות את הבנים הנלהבים לסיבוב על הקטפת האימתנית, ואנחנו (הבנות), שלפנו שקית ואספנו שיירי כותנה רכה לעיטור הסוכה.

מי שעוקב אחרי הבלוג (אתם כמעט לא מגיבים ע"ג הבלוג לצערי, עם זאת אני מקבלת עשרות תגובות לפוסטים דרך המייל- אולי זו הזדמנות טובה לשאול- מדוע???). בכל מקרה, מי שעוקב אחרי הפוסטים זוכר וודאי את הדובון הצמוד של יויו מהפוסטים על דובישבט, מעוגת יום ההולדת שלו ועוד. כאן ניתן לראות את יויו והדובון שלו נפרדים מהקטפת הגדולה, ממתינים לראות כיצד נשפך ענן הכותנה הלבן לעגלת הביניים הגדולה.

נפרדנו מהקטפת, עמוסים בחוויות ובשקית כותנה, ועברנו לשדה בוטנים. הילדים כבר מתורגלים, ויודעים כי לעולם לא אוספים משדה מלא אלא מכזה שנקטף, נקצר ונאסף. מרגישים כמו בימי התנ"ך אנחנו עוברים יחד, מלקטים שיירי בוטנים צהבהבים, מפצחים קצת ואוכלים, וממלאים שקית נוספת לסוכה.

תוך כדי איסוף הראש חושב, איזה קישוטים ניצור מהבוטנים??? האם נשחיל שרשרת ארוכה? האם נתלה מהסכך כך שנוכל לקטוף ולפצח? ותוך כדי מחשבות מתמלאה השקית בבוטנים ובריח אדמת השדה.

עמוסים בחוויות קינחנו בגלידה מתוקה, וחזרנו הביתה. עבודה רבה היתה לפנינו...

ובסוכה, בה ישבנו למחרת לארוחת החג המסורתית, בלטו עיטורי הטבע הפשוטים בינות לשרשראות הנייר המנוקדות, עיטורי הסוכה המבריקים ושרשראות האורות המנצנצים, והזכירו לנו אחר צהריים קסום ביום חול, סתם כך באמצע ספטמבר.