יום שבת, 25 בספטמבר 2010

חול חגיגי

זה התחיל בגן.
הוזמנו לסדנת קישוטים לסוכה, שהתאפיינה כרגיל בעיטורים קיבוצניקיים במיוחד:
שרשראות כותנה לבנבנות, מחרוזות משפורפרות ריקות מהמפעל הקיבוצי, מדבקות עגולות על רימוני שקף שגזרה אחת המטפלות. כמה פשוט, ככה מהנה ומלא אוירת חג.























המפגש הסתיים, אבל אנחנו (ז.א הילדים) עדיין לא מיצינו ורצינו עוד קצת מהחג הזה...
מה עושים? נוסעים לשדות! הקיבוץ מוקף בטבע, וילדי הטבע שלי ששים לטיול למרחבים הפתוחים- במיוחד כשהמטרה המוגדרת היתה איסוף פרודוקטים לעיטור הסוכה.
התחלנו בשדה הכותנה. פגשנו חבר טוב, ששמח להעלות את הבנים הנלהבים לסיבוב על הקטפת האימתנית, ואנחנו (הבנות), שלפנו שקית ואספנו שיירי כותנה רכה לעיטור הסוכה.























מי שעוקב אחרי הבלוג (אתם כמעט לא מגיבים ע"ג הבלוג לצערי, עם זאת אני מקבלת עשרות תגובות לפוסטים דרך המייל- אולי זו הזדמנות טובה לשאול- מדוע???). בכל מקרה, מי שעוקב אחרי הפוסטים זוכר וודאי את הדובון הצמוד של יויו מהפוסטים על דובישבט, מעוגת יום ההולדת שלו ועוד. כאן ניתן לראות את יויו והדובון שלו נפרדים מהקטפת הגדולה, ממתינים לראות כיצד נשפך ענן הכותנה הלבן לעגלת הביניים הגדולה.


















נפרדנו מהקטפת, עמוסים בחוויות ובשקית כותנה, ועברנו לשדה בוטנים. הילדים כבר מתורגלים, ויודעים כי לעולם לא אוספים משדה מלא אלא מכזה שנקטף, נקצר ונאסף. מרגישים כמו בימי התנ"ך אנחנו עוברים יחד, מלקטים שיירי בוטנים צהבהבים, מפצחים קצת ואוכלים, וממלאים שקית נוספת לסוכה.























תוך כדי איסוף הראש חושב, איזה קישוטים ניצור מהבוטנים??? האם נשחיל שרשרת ארוכה? האם נתלה מהסכך כך שנוכל לקטוף ולפצח? ותוך כדי מחשבות מתמלאה השקית בבוטנים ובריח אדמת השדה.


















עמוסים בחוויות קינחנו בגלידה מתוקה, וחזרנו הביתה. עבודה רבה היתה לפנינו...























ובסוכה, בה ישבנו למחרת לארוחת החג המסורתית, בלטו עיטורי הטבע הפשוטים בינות לשרשראות הנייר המנוקדות, עיטורי הסוכה המבריקים ושרשראות האורות המנצנצים, והזכירו לנו אחר צהריים קסום ביום חול, סתם כך באמצע ספטמבר.

יום שישי, 17 בספטמבר 2010

כמעט סוכות








כמעט סוכות. השנה אנחנו מארחים, והילדים כבר מתרגשים ומתכוננים. מחר בערב נתחיל בבניית הסוכה עצמה, אבל את הקישוטים כבר התחלנו לייצר.
אנחנו משתדלים להכין את מרבית הקישוטים במו ידינו ולא להסתפק בעיטורים הקנויים,
מה שהופך את הבית שלנו לבית מלאכה קטן בשבוע שלפני החג...

ניירות, מדבקות, סרטים, מספריים, דבק, שדכנים, סלסלות ורודות מלאות בחומרי יצירה ניצבות בשורה וממתינות לידיים קטנות שיפיחו בהן חיים.

השנה כל כולנו בעניין נקודות, polka dots, והסוכה כך מסתבר, תהיה מנוקדת למשעי...
תכננתי להדפיס ניירות מנוקדים בצבעים שונים עבור השרשראות והעיטורים, אבל לא עמדתי כנראה בלו"ז שהציבו הילדים. שנסתפק בשרשראות חלקות? מסתבר שלא.

אז לקחנו מהסטודיו ניירות חלקים ושלל מדבקות עגולות, בילינו שעה נעימה בהדבקה, חתכנו בגיליוטינה הגדולה וקיבלנו שלל עליז של ניירות מנוקדים ומעוטרים. איזו שמחה!!!


וטיפ נוסף שקיבלנו מנורית, הקונדיטורית המתוקה והמוכשרת- במקום להתאמץ ולגזור ניירות, בוחרים מראש בסרטי מתנה צבעוניים ויפים, גוזרים ברגע וניגשים למלאכת ההשחלה האהובה כל כך על הילדים.


חג שמח!

סליחה ומחילה

























והנה הוא שוב כאן, יום הכיפורים.
יום מיוחד כל כך, חגיגי ושונה. שמחה ועצב, שלווה ובילבול מתערבבים יחד בתמהיל מיוחד השמור ליום זה בלבד.
הילדים מאושרים מהחופש הקצר שהפציע שוב מתוך השיגרה שמתאמצת כל כך לחזור, ללא הצלחה. הבית מתמלא בניחוחות חג, אוכל וריח אופיניים לארוחה המפסקת. הטלויזיה כבויה, הרחוב שקט... אין יותר שלווה מזה.
אבל הלב והראש מתבלבלים: שלווה וספר טוב, או חשבון נפש? לעצום עיניים ולשקוע בשינה מתוקה נטולת דאגות, או להשאיר אותן פקוחות עוד טיפ טיפה, ולתת למחשבות למלא את הראש בערבוביה מלאת שאלות.

אז רגע לפני שאני שוקעת כל כולי ביום המיוחד והאהוב הזה, מנצלת את הפלטפורמה הזו לבקש סליחה ומחילה מכל מכירי, לקוחותי, קוראי ואהובי.
אני חושבת שאני יכולה לאמר בלב די שלם שעשיתי כמיטב יכולתי השנה, השתדלתי להיות שלמה עם כל מעשי ועם כל עוגה שיצאה תחת ידי. אם בכל זאת פגעתי, אני מתנצלת מכל הלב ובכוונה מלאה.

שתהא לכולנו שנה נפלאה, בריאה, מלאה ביצירה ובחוויות נפלאות, יצירתית, פוריה ומתוקה.
גמר חתימה טובה,
טל .

יום חמישי, 2 בספטמבר 2010

סדר שיהיה פה

תמיד שואלים אותי- איך את מספיקה הכל? כמה שעות יש לך ביממה?

ואני עונה- הסוד הוא בארגון.
מרגע שהפסקתי "לזרום" (תודו שזו מילה מצויינת) והתחלתי לתכנן מראש, היום כמו התארך לו והכל כמעט נהיה אפשרי.
מיום שפגשתי את אביעד, המאמן הנפלא (מבית תות), כל שבוע מסתיים בארגון מדוקדק, עד כמה שניתן, של השבוע הבא. ואם אני ממש טובה- גם השבועות שאחריו כבר מתוקתקים, פרושים על לוח הארגון השבועי כמו ספר פתוח. הכל ברור וידוע, והזמן- כמו מקשיב בעניין ומסכים להתגמש קצת עבורי.

יש לי ארגוניות כאלה בסטודיו (שם תמיד הכל פרוש חודשיים מראש לפחות),
וגם בבית- שם כתובות המסיבות של הילדים, רופא שיניים ואפילו תזכורת לכובע שצריך להחזיר לגן ביום ראשון.

בהתחלה היינו משרטטים קוים כחולים על ניירות מדפסת ומתייקים בקלסר.
אחר כך, כשראינו שנח יותר כשהארגונית תלויה מול העיניים, רכשתי ארגוניות בחנות יצירה- אבל הגרפיקה לא הביאה שמחה לליבינו...
אחרי שעיצבתי ארגוניות מנוקדות לסטודיו ונשאלתי כל העת אם ניתן לרכוש כאלה,
החלטתי לפנק גם אתכם בארגוניות המבטיחות שנה מתוקה (ומאורגנת) במיוחד!

ניתן להזמין את הארגוניות טלפונית, דרך האתר או לבקר בחנות הבוטיק שלנו.
42*30 ס"מ
52 דפים בפנקס


שיגעון



לפעמים אני חושבת שיש בי מן השגעון.
אישה בגילי, שחוותה אהבה, חתונה, ילדים, עליה לגן, כיתה א', שן ראשונה... ומתרגשת כל כך מנייר? נייר.
כל כך יומיומי, כל כך פשוט- ויכול לגרום לי אושר אמיתי, כזה שמציף את הלב:
נייר דקיק ועדין למגע, נייר מחוספס מעט שנכבש בעבודת ידיים אוהבות, נייר עבה וכבד עם ריח מדגדג, נייר חלקלק ומבריק. את כולם אני אוהבת.

ומהשגעון הזה נולד ליין חדש, תינוק טרי וורדרד, מוצרי נייר בניחוח מתקתק.

ראשונים נולדו הפינקסים-
עוד אהבה אמיתית הפזורה סביבי מיום שאני זוכרת את עצמי-
פנקסים בתיק, במגרה, על השולחן. כולם יפים ומזמינים, מוודאים שהרעיונות לא יברחו וימתינו לעד בין דפיהם לרגע בו יגיע יומם.
את כל מוצרי הנייר שלנו ניתן להזמין טלפונית או דרך האתר,
(וזאת בתנאי שאסכים להפרד מהם...)
שיגעון!

גודל הפנקס- A5, בכל הדפים הפנימיים- שורות ואיור קאפקייק. שני צידי הכריכה צבעוניים.