ושוב אביב

פיצקי שלי בן שלוש!

המלאכון המתוק ישן שנת ישרים, הבית כולו דומם ורגוע- כולם שקועים בשינה עמוקה.

ורק אמא (אני, כמובן) מתרגשת מיום ההולדת מחר, נפרדת מרגעים אחרונים של גיל שנתיים.

הזמן עובר לי כל כך מהר...

לא רוצה עדיין שיגמל מהמוצץ, מתענגת על כל שיבוש קטן בדיבור, משמרת רגעי ינקות קסומים.

יום ההולדת מתוכנן אצלו לפרטי פרטים: אמנם בן שלוש, אבל יודע

ב ד י ו ק מה הוא רוצה!

אפילו הצבעים היו לו ברורים " אני רוצה אדום וכחול. וגם לבן, ודגל עם מגן דוד"

אז ברור שכל המשפחה התגייסה,

וכבר שבוע אנחנו (בעיקר שקדי, ביתי הגדולה, ואני) חיים בכחול, אדום ולבן.

בחרנו מפה וכלים מתאימים, עיצבנו, גזרנו, הרכבנו, הדבקנו ונהננו מכל רגע:

שבשבות מעוטרות בצבעים הנכונים כבר מורכבות על שיפודי עץ גדולים (אבא הדביק), סוכריות שוקולד עטופות בניירות מבריקים (בצבעים הנכונים, כמובן) כבר נעוצות בראש דגלי ברכות מתוקים, שרשרת דגלים משולשים כבר תלויה מעל שולחן המתנות אשר נארזו באהבה בצבעים האהובים עליו.

אפילו ה"נשיקות" (קצפיות) הלבנות כבר מתקררות בתנור, צחורות וגאות, ממתינות לעיטורי התותים האדומים והאוכמניות הכחולות.

גולת הכותרת מבחינת יואב, מה שהעסיק את כל כולו בימים האחרונים... העוגה!

עוגת יום ההולדת שלו, אותה הוא מתכנן לקחת למסיבה בגן, לפרוס לגמרי לבד ולחלק לחברים שלו. מי שקרא את הפוסט על "דובישבט" זוכר אולי את אהבתו הרבה של יויו לדובים בכלל ולדובי פרווה רכים ו"חיבוקיים" בפרט. ההזמנה שלו היתה "עוגה בצורת דובי לבן עם דגל ומגן דוד".

דובי לבן, עטור בסרט אדום ועם בטן מלאה בעוגת שוקולד טעימה טעימה כבר ממתין בפינת האוכל, מחכה גם הוא ליום ההולדת השלישי של בני הקטן.

מזל טוב ילד אהוב שלי.