פיצי שלי בן עשרה לשלוש.

סוכרית שוקולד עטופה בנייר נאה
בצק סוכר פיסולי בצבע גוף, לבן, ורוד, ורוד בהיר, ירוק וצהוב
חותכן עגול בקוטר 2 ס"מ
טוש מאכל שחור
נצנצים לעיטור עוגות
מקל סוכריה ארוך
סרטים
מה עושים?
-נועצים בזהירות רבה את הסוכריה העטופה על מקל הסוכריה.
-ראש: מבצק פיסולי בצבע גוף יוצרים כדור, משטחים אותו ומדביקים במעט מים על הסוכריה. מטביעים חותכן עגול קטן על צידו לקבלת החיוך.
יוצרים כדור ורוד קטן ומדביקים במעט מים לראש, כאף. יוצרים שני כדורים לבנים משוטחים כעיניים, ומציירים בטוש מאכל שחור את האישונים. יוצרים שני כדורים בצבע ורוד בהיר, משטחים אותם ומדביקים לקצות החיוך, כלחיים.
-כובע: יוצרים חרוט מבצק ירוק ומדביקים לראש הליצנית. מוסיפים כדור ורוד בקצה הכובע, וכדורים צהובים לעיטור.
-מערבבים נצנצים לעיטור עוגות במעט מים, טובלים מכחול נקי ומקשטים את סוכריית הליצן העליזה.
כל שנה בתחילת נובמבר מתקיימת בבירמינגהם שבבריטניה תערוכה מדהימה, מהגדולות והחשובות בעולם בתחומנו-
קרנבל מתוק ומרהיב של עיצוב עוגות ופיסול מתוק.
התערוכה מתקיימת כשחג המולד כבר מדגדג, ונראה כאילו בריטניה כולה מתגנדרת ומתחפשת לכבוד התערוכה:
עצים מקושטים בכל פינה, שרשראות של אור מעטרות את הרחובות והחנויות מתמלאות לאיטן בשפע פינוקי חג.
שנים חלמתי להגיע לקרנבל, לטעום מהמתוק המתוק הזה ולהרגיש את הכבוד המיוחד המוענק לעיצוב העוגות במחוזות רחוקים.
חלמתי... ונסעתי!
בפעם הראשונה נסעתי עם קולגות למקצוע, הזמנו כרטיסים עוד מהארץ ונרשמנו מראש לסדנאות ולהדגמות המתקיימות בתערוכה- איזו התרגשות!!!
הגענו לשם בפעם הראשונה, הסתחררנו מהשפע הרב ו"טרפנו " את התערוכה:
בילינו בסדנאות, הקשבנו בשקיקה בהדגמות, הבטנו בהערצה בדמויות המוכרות לנו מהספרים בלבד ופתאום קמו לתחיה (Debbie Brown, Lindy Smith ועוד) הבטנו בלי סוף בעוגות המדהימות המוצגות בתחרויות השונות וביזבזנו בלי חשבון בשלל הדוכנים הצבעוניים המציעים מגוון שכמותו לא חלמנו שקיים (בימים ההם עדיין לא היה ניתן להשיג בארץ כלי עבודה מקצועיים מגוונים לבצק סוכר. ההיצע שהכרנו היה דל ושפע האפשרויות החדשות בילבל וריגש)
חזרנו עמוסות בחוויות, וידענו כי נשוב.
ואכן כך- שוב הגיע נובמבר, ושוב ארזתי את חפצי ונסעתי- עם קולגות אחרות הפעם, ושוב נהנתי מכל רגע.
בין לבין הספקתי להפגש עם דבי בראון האגדית, ונהנתי כ"כ מהעובדה שבמקום הזר והמדהים הזה פניה נראו מוכרות וטובות, והחיבוק החם בו קיבלה את פני שימח כ"כ ונתן כמעט תחושה של "בית". ושוב נרשמנו לסדנאות ולהדגמות, ושוב נהננו לפגוש בדמויות המוכרות מהספרים המחוללות פלאים מתוקים מול עינינו.