יום שישי, 29 בינואר 2010

הצעת נישואים מתוקה



לפני יומיים קיבלתי טלפון מבחורה מתוקה במיוחד, ובפיה בקשה שאי אפשר לסרב לה:
אחיה מתעתד להציע נישואין לחברתו ביום שישי בערב (ממש עכשיו, כששורות אלה נכתבות!), והוא רוצה להפתיע אותה בדרך מתוקה במיוחד:
"אני יודעת שהזמן קצר... אבל בבקשה...
מה שתירצי, איך שתרצי- בטוחה שיהיה יפה".
תגידו אתם- אפשר לסרב לבקשה שכזו?

קמח, סוכר, שוקולד וחמאה זינקו למערבל, שמנת הורתחה והבצק נלוש.
משטח זריז נחתך וצופה, פרחים נשזרו, סרט סוכר רחב נכרך סביב- וההזמנה מוכנה. רק להוסיף טבעת מרשימה ומלאת כוונות.
מקווה שאמרה לו כן...

איך אפשר לסרב לרומנטיקן שכזה.
אפשר כבר להגיד מזל טוב?

יום רביעי, 27 בינואר 2010

דובישבט

דובִּשְׁבָט


יואבי שלי, פיצי מתוק העונה לשם יויו, חזר מהגן והודיע בתרועות שמחה כי ביום שישי עושים חגיגה לדובי שלו.
יואבי, בן רבע לשלוש, דבוק לדובון שלו ואוהב אותו אהבת אמת (כזאת שגורמת לאמא לקנא בשפע החיבוקים והפינוקים שהוא מרעיף עליו). אם כך, אין פלא שהזאטוט חזר קורן מאושר עם הבשורה הזו בליבו ובפיו.
ואני מגששת: מסיבה לדובי? לכבוד מה?
ופיצי עונה- כי דובישבט!

ומה עכשיו? לשבור את ליבו ולהרוס את השמחה?
אחרי הסבר פשוט על שמו ומהותו האמיתית והיפה של החג, סיכמנו שדובי שלנו נולד בט"ו בשבט, וביום שישי נחגוג לו יום הולדת, מסיבה מיוחדת רק בשבילו- נחגוג את דובישבט.

וכך מצאתי את עצמי בסוף יום ארוך של עוגות, עוגות, עוגות, ילדים, הסעות וכו' ממשיכה עוד טיפטיפונת, וממש לפני השינה מכינה לו טופר קטן ושמח, אותו נניח על עוגת החג של קוקי (ככה קוראים לדובי, חתן המסיבה).

ט"ו בשבט שמח שיהיה לנו, ודובישבט שמח לקוקי!

יום שני, 25 בינואר 2010

טלטלים-בוטיק, חשיפה ראשונה




חשיפה קטנה, הצצה בלעדית לעולם שהוא רק שלי, שאיננו מאכלס משתתפי סדנאות, את באי החנות או עוברי אורח סקרנים: נעים להכיר, טלטלים בוטיק.

סטודיו טלטלים, הבית השני שלי, משרת אותי נאמנה כבר 8 שנים כמעט. מרגע הקמתו הוא המקום הכי הכי נעים לי, הכי נוח לי, הכי מסודר ומתאים לי ליצירה ולהשראה. ופתאום הוא כבר קצת קטן, וקצת לוחץ, ולא לכל דבר יש מספיק מקום ומה עושים בעצם עם 4 עוגות חתונה באמצע תהליך אם מחר בבוקר יש סדנא???


מה עושים? פותחים סטודיו נוסף. מקום חדש- ישן, חדש בשבילי אך ותיק במהותו, אשר משרת אותי היטב בכל הקשור בעיצוב עוגות ייחודיות לחתונות ולאירועים. לקח לי קצת זמן להרגיש בבית... אבל היום אני מאושרת בין מיכלי הגרין גייט היפהפיים המאכסנים באהבה חומרי גלם ואביזרים רלוונטים, לבין התנורים והמקררים הענקיים. שידרוג אמיתי בתנאים, אבל הלב... עוד טיפטיפה צריך להתרגל.


הביטו בתמונות, דמיינו את נורית הקונדיטורית המוכשרת מתהלכת בין קערות ורדרדות בסינר לבן, הקשיבו בדמיונכם לרעש המיקסרים המערבלים כל העת עיסות משובחות, הריחו את ריח השוקולד, הוניל, הקינמון והתפוזים. דמיינו בצקים צבעוניים נלושים והופכים לאיטם לכלות צחורות, לחתנים נרגשים, לפרחים בריח סוכר מתקתק. דמיינו את פיות הסוכר העוטות כנפי סוכריה נוצצות ואת שדוני היער המתוקים הממתינים ללא נוע על פטריה מנוקדת.

זה המקום בו מתגשמים חלומות.

















יום ראשון, 24 בינואר 2010

ממשיכים בהיכרות


בין אם ביקרתם בסטודיו, הגעתם לסדנא או הרמתם טלפון, פגישתכם הראשונה עם סטודיו טלטלים סביר שתהא עם רויטל.
רויטל עובדת איתי כבר שנתיים, יום יום, במסירות ובסבלנות אינסופית. טוב, לפעמים גם הסבלנות שלה מגיעה לסוף.... אבל תמיד חוזרת לשלווה, לסבלנות ולצחוק.
אז לכל מי שרוצה להכיר את הפנים מאחורי הקול הנעים, וגם למי שעדיין לא פגש ואולי עוד יפגוש-
הכירו את רויטל, הידוע בכינוייה "רויטלוש"!


צילום- תום ברטוב



יום שישי, 22 בינואר 2010

פורים- סנונית ראשונה


תפסתם אותי... אני אוהבת את פורים!
אני יודעת שט"ו בשבט לא הגיע עדיין ויש עוד קצת זמן עד לחג הצבעוני שלי, אבל ההכנות כבר בעיצומן ומבחינתי- פורים כבר כאן.

במסגרת העבודה אני כותבת הדרכות רבות לעיתונים, מגזינים, אתרי אינטרנט ועוד, ורוב הכתבות נסגרות זמן רב לפני פרסומן. כך יוצא שלפני ט"ו בשבט הסטודיו שלי מלא בליצנים מכל הסוגים, רעשנים והפתעות, ואני כבר מחפשת (ללא הועיל) מצות בסופר, לצילומים הבאים.

המבולבלים העיקריים הם ילדי, מבקרי הקטנים, ששום מוצר לא יוצא את פתח הסטודיו ללא הביקורת הכנה והתמימה שלהם. "אמא, מתי פורים?" פלא שהם שואלים וכבר מתכננים את התחפושות???

במיוחד בשבילכם, ההצה ראשונה ליצירה מתוך מארז כרטיסיות פורים- סנונית ראשונה משלל ההפתעות שהכנתי לחג:
מארז כרטיסיות יצירה לילדים, שאפשר להניח על השולחן ולעבוד מולן. יצירה קלה מחומרים ביתיים שכל אחד יכול לבצע, המניבה תוצאות מרהיבות ומפתיעות.

יצירה ראשונה- כדור שוקולד ליצני:
מכינים כדורי שוקולד ע"פ מתכון אהוב, ומניחים בעטרת נייר.
(כדאי להצטייד בעטרות נייר צבעוניות ומבריקות)
מניחים עטרת נייר נוספת, הפוכה, על כדור השוקולד, ומפסלים מבצק- סוכר את ראש הליצן:

יוצרים כדור מבצק ירוק, משטחים ומדביקים במעט מים לעטרת הניר. מוסיפים כדור בצק בצבע גוף, ואת החיוך יוצרים ע"י הטבעת חותכן עגול על צידו בפני הליצן. מוסיפים שני כדורים לבנים, משוטחים, כעיניים, ועליהן עיגולים קטנים יותר בתכלת. מסיימים בנקודה שחורה כאישון.
מוסיפים כדור בצק כאף, ולחיים ורדרדות. השיער הינו בצק סוכר צהוב, טבול בסוכריות צהבהבות קטנות. מוסיפים כובע ליצן, וקצת נצנצים לעיצוב עוגות לסיום.

חג שמח!


פוסט ראשון... איך מתחילים?



כבר המון זמן שאני מתכוונת לפתוח בלוג. מנויה על אינספור בלוגים, קוראת באדיקות כל פוסט שמתפרסם בבלוגים החביבים עלי במיוחד, מרפרפת על האחרים, ומפנטזת על בלוג ורדרד משלי.
אפילו פתחתי אחד- ואיכשהו לא התחברנו, הבלוג הלבן ואני.
נשמע מוזר, לא? מגבלות העיצוב של הבלוג ההוא (או שלי, שלא ממש שולטת ברזי האינטרנט) הובילו אותי לפתיחת בלוג לבן, סטרילי כזה. לבן כל כך שלא התחשק לי לעדכן אותו...

והיום אני חולה. מן צינון מתיש כזה, קדם שפעת או משהו בסגנון. אז אחרי שישנתי כל אחר הצהרים, התפנה לי הלילה והחלטתי לפתוח בלוג חדש, ורדרד ומתוק, ולהציף אותו בתמונות, מתכונים, חוויות ושאר מתוקים השזורים ביומיום של מעצבת עוגות.


והנה הכרות קצרה:
קוראים לי טל צפריר, אמא של שקד, תומר, יואבי ונגה. מעצבת גרפית במקצועי, ובזכות ילדי עוסקת מזה 12 שנים בעיסוק מתוק במיוחד- עיצוב עוגות ייחודיות ומיוחדות לחגיגות ולאירועים!
בעלת סטודיו טלטלים, מבצרי הנפלא, ענן של קצפת רכה בלב שכונה ותיקה, מקום המפלט שלי מלחצי היומיום ומטרדות החיים- מקום של שקט ושמחה ובעיקר של עיצוב, יצירה, טעם וצבע.

אוהבת (אוקיי, מכורה) ליצירה מכל סוג שהוא!

הכרות ראשונית- עשינו. יש לי פוסט ראשון... ממשיכים הלאה, תודה שהצטרפתם.