כמעט סוכות

כמעט סוכות. השנה אנחנו מארחים, והילדים כבר מתרגשים ומתכוננים. מחר בערב נתחיל בבניית הסוכה עצמה, אבל את הקישוטים כבר התחלנו לייצר.

אנחנו משתדלים להכין את מרבית הקישוטים במו ידינו ולא להסתפק בעיטורים הקנויים,

מה שהופך את הבית שלנו לבית מלאכה קטן בשבוע שלפני החג...

ניירות, מדבקות, סרטים, מספריים, דבק, שדכנים, סלסלות ורודות מלאות בחומרי יצירה ניצבות בשורה וממתינות לידיים קטנות שיפיחו בהן חיים.

השנה כל כולנו בעניין נקודות, polka dots, והסוכה כך מסתבר, תהיה מנוקדת למשעי...

תכננתי להדפיס ניירות מנוקדים בצבעים שונים עבור השרשראות והעיטורים, אבל לא עמדתי כנראה בלו"ז שהציבו הילדים. שנסתפק בשרשראות חלקות? מסתבר שלא.

אז לקחנו מהסטודיו ניירות חלקים ושלל מדבקות עגולות, בילינו שעה נעימה בהדבקה, חתכנו בגיליוטינה הגדולה וקיבלנו שלל עליז של ניירות מנוקדים ומעוטרים. איזו שמחה!!!

וטיפ נוסף שקיבלנו מנורית, הקונדיטורית המתוקה והמוכשרת- במקום להתאמץ ולגזור ניירות, בוחרים מראש בסרטי מתנה צבעוניים ויפים, גוזרים ברגע וניגשים למלאכת ההשחלה האהובה כל כך על הילדים.

חג שמח!

סליחה ומחילה

והנה הוא שוב כאן, יום הכיפורים.

יום מיוחד כל כך, חגיגי ושונה. שמחה ועצב, שלווה ובילבול מתערבבים יחד בתמהיל מיוחד השמור ליום זה בלבד.

הילדים מאושרים מהחופש הקצר שהפציע שוב מתוך השיגרה שמתאמצת כל כך לחזור, ללא הצלחה. הבית מתמלא בניחוחות חג, אוכל וריח אופיניים לארוחה המפסקת. הטלויזיה כבויה, הרחוב שקט... אין יותר שלווה מזה.

אבל הלב והראש מתבלבלים: שלווה וספר טוב, או חשבון נפש? לעצום עיניים ולשקוע בשינה מתוקה נטולת דאגות, או להשאיר אותן פקוחות עוד טיפ טיפה, ולתת למחשבות למלא את הראש בערבוביה מלאת שאלות.

אז רגע לפני שאני שוקעת כל כולי ביום המיוחד והאהוב הזה, מנצלת את הפלטפורמה הזו לבקש סליחה ומחילה מכל מכירי, לקוחותי, קוראי ואהובי.

אני חושבת שאני יכולה לאמר בלב די שלם שעשיתי כמיטב יכולתי השנה, השתדלתי להיות שלמה עם כל מעשי ועם כל עוגה שיצאה תחת ידי. אם בכל זאת פגעתי, אני מתנצלת מכל הלב ובכוונה מלאה.

שתהא לכולנו שנה נפלאה, בריאה, מלאה ביצירה ובחוויות נפלאות, יצירתית, פוריה ומתוקה.

גמר חתימה טובה,

טל .

סדר שיהיה פה

תמיד שואלים אותי- איך את מספיקה הכל? כמה שעות יש לך ביממה?

ואני עונה- הסוד הוא בארגון.

מרגע שהפסקתי "לזרום" (תודו שזו מילה מצויינת) והתחלתי לתכנן מראש, היום כמו התארך לו והכל כמעט נהיה אפשרי.

מיום שפגשתי את אביעד, המאמן הנפלא (מבית תות), כל שבוע מסתיים בארגון מדוקדק, עד כמה שניתן, של השבוע הבא. ואם אני ממש טובה- גם השבועות שאחריו כבר מתוקתקים, פרושים על לוח הארגון השבועי כמו ספר פתוח. הכל ברור וידוע, והזמן- כמו מקשיב בעניין ומסכים להתגמש קצת עבורי.

יש לי ארגוניות כאלה בסטודיו (שם תמיד הכל פרוש חודשיים מראש לפחות),

וגם בבית- שם כתובות המסיבות של הילדים, רופא שיניים ואפילו תזכורת לכובע שצריך להחזיר לגן ביום ראשון.

בהתחלה היינו משרטטים קוים כחולים על ניירות מדפסת ומתייקים בקלסר.

אחר כך, כשראינו שנח יותר כשהארגונית תלויה מול העיניים, רכשתי ארגוניות בחנות יצירה- אבל הגרפיקה לא הביאה שמחה לליבינו...

אחרי שעיצבתי ארגוניות מנוקדות לסטודיו ונשאלתי כל העת אם ניתן לרכוש כאלה,

החלטתי לפנק גם אתכם בארגוניות המבטיחות שנה מתוקה (ומאורגנת) במיוחד!

ניתן להזמין את הארגוניות טלפונית, דרך האתר או לבקר בחנות הבוטיק שלנו.

42*30 ס"מ

52 דפים בפנקס

שיגעון

לפעמים אני חושבת שיש בי מן השגעון.

אישה בגילי, שחוותה אהבה, חתונה, ילדים, עליה לגן, כיתה א', שן ראשונה... ומתרגשת כל כך מנייר? נייר.

כל כך יומיומי, כל כך פשוט- ויכול לגרום לי אושר אמיתי, כזה שמציף את הלב:

נייר דקיק ועדין למגע, נייר מחוספס מעט שנכבש בעבודת ידיים אוהבות, נייר עבה וכבד עם ריח מדגדג, נייר חלקלק ומבריק. את כולם אני אוהבת.

והעיצוב... העיצוב!

שם הוא תוקף אותי, השיגעון. כמה אושר יכולות להביא נקודות לבנבנות המחייכות אלי מנייר ורדרד? איור של קאפקייק עליז ממוסגר בקו מסתסל, פסים צבעוניים בעוביים משתנים או איור בניחוח של פעם. אושר!!!

ומהשגעון הזה נולד ליין חדש, תינוק טרי וורדרד, מוצרי נייר בניחוח מתקתק.

ראשונים נולדו הפינקסים-

עוד אהבה אמיתית הפזורה סביבי מיום שאני זוכרת את עצמי-

פנקסים בתיק, במגרה, על השולחן. כולם יפים ומזמינים, מוודאים שהרעיונות לא יברחו וימתינו לעד בין דפיהם לרגע בו יגיע יומם.

את כל מוצרי הנייר שלנו ניתן להזמין טלפונית או דרך האתר,

(וזאת בתנאי שאסכים להפרד מהם...)

שיגעון!

גודל הפנקס- A5, בכל הדפים הפנימיים- שורות ואיור קאפקייק. שני צידי הכריכה צבעוניים.

קיץ נעים

ככה זה בגן שבקיבוץ.

כל החופש הגדול הולכים לגן כרגיל. נהנים מטיולי קיץ השכם בבוקר לפני שהשמש צורבת את האספלט ומכאיבה לרגליים הקטנות, משפריצים מים בגיגיות הגדולות בשעות החמות, ישנים שנת צהריים מתוקה וקרירה בחדר ממוזג עם החברים הכי טובים, וזוללים פירות קיץ בסוף היום בכדי להשאיר טעם מתוק. בקיצור- כיף חיים!

אבל גם בגן שלנו יוצאים לחופש- 3 ימים תמימים של אמא ואבא, אחים ומשפחה. איזה כיף!!! וחופש כזה מחייב מסיבת סיום, לא?

אז התרגשנו יחד, יואבי ואנחנו, ותכננו עוגת קיץ מתוקה במיוחד. לפי הזמנתו של חתן המסיבה (שלנו לפחות) נאפתה עוגת שוקולד עסיסית ומשובחת (תודה ענקית לשלומית, הקונדיטורית המוכשרת והמקסימה שלנו!). בעזרתו של יואבי נפרסה העוגה לשכבות, והתכבדה בחלווה, בנוגט ובגנאש שוקולד עשיר וטעיםםם.

ומה בוחר הקיבוצניק המתוק והלקקן שלי? חול, חול וחול!!! הסכמנו על ילדים משחקים בארגז חול, יואבי כבר פרש לשנת לילה מתוקה, והגמדים הקטנים (אמא כמובן) המשיכו לבד. חול הפתיבר המוכר והאהוב שודרג לעוגיות סבתא תוצרת בית (טעיםםםםםםם!), שני ילדים התפסלו מעצמם לתוך ארגז החול ונקודות צבעוניות זינקו מהבצק והסתדרו בשמחה על העוגה.

כמה שמחה היתה על פניו כשראה את העוגה בבוקר... איזה כיף!!!

הבאנו את העוגה אחר הצהריים למסיבה בגן, ולא היה מאושר מיואבי- שכבר היה ממש בטוח שזה יום ההולדת שלו: עוגה? יש! אמא ואבא באים לגן? כן! יש מסיבה? כן! אז מה זה יכול להיות?...

מִשְׂחָקפקייקס!!!

הפעם פוסט ללא מילים.

כל הפרטים נמצאים כאן...

נשמח להפגש!!!

נשיקות

אמא שלי המקסימה חגגה יום הולדת 60. 60??? 60!

ישבתי וחשבתי, אספתי את הדברים שהיא הכי הכי אוהבת, ורקמתי מהם חגיגה מיוחדת, מתוקה ואוהבת.

והנה רשימה חלקית: את הנכדים, את הילדים, את סבא כמובן, כל דבר מתוק, ורדים, תויות עדינות של סבונים, ונשיקות (עוגיות לבנות כאלה, קצפיות, שזוללים בהנאה...).

מאז שאני זוכרת את עצמי, אהבתי לשמוע את הביצים הנשברות, את רחש החלמון המחליק מקליפה לקליפה (רק שלא יפול ויהרוס את הקצף!), את טרטור המיקסר המקציף ומקציף ומקציף...

חלבון שקוף הופך אט אט לקצף לבן, מבהיק ומתוק, מחליק לשקית זילוף ופורץ ממנה, מוכן להמתנה ממושכת בתנור.

חיפשתי דרך לשדרג את הקצפיות, להשאיר את הנשיקות טעימות ונוסטלגיות, אבל מכבדות את המעמד.

הקצפיות הראשונות הגיחו מן התנור בבוקר יום ההולדת, מוכנות לרגש ולשמח, ולקנח את ארוחת הבוקר-

זוג נשיקות ענקיותתת (כל אחת בגודל תבנית תנור), מתוקות וחוגגות.

הנשיקות הבאות הוגשו כחלק משולחן הקינוחים במסיבת יום ההולדת, אשר הכיל מספר לא מבוטל של וריאציות של המתוק המתוק הזה...

בתמונה- בכל קומה נשיקות בטעם שונה- טבעי, פירות יער ופיסטוקים.

עוד ועוד ענני קצף צחור, בטעמים ודקורציות משתנים...

גם את המסיבה עצמה התאמתי כמובן לכלת השמחה המקסימה שלי- נסענו (בהפתעה גמורה), כל המשפחה, לצימרים מקסימים בשם טרופיקלן במושב בצת (מומלץ בחום!).

לאחר יממה מלאה בהפתעות משפחתיות (סדנא לציור על דלעות נוי לכל המשפחה- דלארט, סיור וינטג'י על עגלה וסוס בשדות ירוקים, ארוחת בוקר כפרית ועוד), שלחנו את סבא וסבתא למסעדה רומנטית, ובינתיים הפכנו את הפרגולה והמדשאה המדהימה בין הצימרים לגן אירועים ירוק, מתוק ופורח. עגלות עמוסות כיבוד המתינו למוזמנים, ונגנית נבל הנעימה את האוירה. דקורציות נתלו סביב, והשמחה גדשה את הלבבות.

רק בריאות, אושר ואהבה גם בשנים הבאות!!!