ערפילי וגשום בחוץ, משפחה וחברים בפנים, נרות צבעוניים מרצדים בחנוכיות תוצרת בית, סופגניות עגלגלות ממתינות לתורן. אפילו על נתזי השמן הרבים סביב מחבת הלביבות אני מביטה בסלחנות.
ויש לי יום הולדת!
והשנה?
לא גשם ולא ערפילים, לא שירי חג סוחפים ולא לביבות במחבת.
עצוב בלב, ריח של שריפה נישא באויר, פחד מרטיט שמא הרוח תשנה כיוונה וגיץ סורר ימצא דרכו לפארק הירוק המעטר בגאווה את ההר עליו בנוי ביתנו. ומה עושים עם הילדים? עצוב או שמח? האם נצא לחגוג יחד חג עליז בעיר אחרת, או נשתף אותם באסון המתרגש על ההר שלנו, כל כך כל כך קרוב?
הכנו יחד, כל המשפחה מתנה- זיתים שקטפו הילדים, שנכבשו ותובלו בבית נכנסו לצנצנת יפה שבחרו הילדים.
הוצאנו טושים ומדבקות, והילדים כתבו ברכות מרגשות.
ונסענו למאהל המחאה של משפחת שליט.
נס חנוכה לא היה לנו. הלוואי שלמשפחת שליט יהיה.
ובכל זאת היתה מסיבת חנוכה בכיתה, וכמובן שלא באנו בידיים ריקות...
קאפקייקס וניל עם הפתעה חבויה, מעוטרים בממתקים טעימים ובברכת חג.
חג (יותר) שמח שיהיה לכולנו!
