שוב שישים

ככה זה בכל שנה- חצי שנה לאחר יום ההולדת של אמא שלי, אבא שלי חוגג את אותו גיל. בדיוק.

59 שנים זה נראה לי הגיוני ולא עורר אצלי שאלות מיוחדות, אבל השנה...

אבא שלי? שישים???

ואיך חוגגים שישים לעורך דין מחויט ומעונב, שבכל רגע פנוי עולה על שרוול אדום עם ציורי פילים צהובים, מתאים לו חולצה לבנה בלויה וכובע מרוט, חותם בקרוקס כתום ויוצא לכבוש איזה ג'אבל? וכשכל החגיגה הזו מתרחשת בדיוק שבוע לאחר מרתון רון בן ישראל, מה שצריך היה רעיון שיגרה לי את הדמיון, ויושיב אותו ערה ומאושרת בלילות מול המחשב, לארגן לאבא שלי את המסיבה המתאימה לו ביותר.

בהתחלה דמיינתי ארוחה ענקית על רצפת מסעדה הודית מרוצפת שטיחים צבעוניים, כריות רכות, אוכל חריף וזמרים ססגוניים.

שיחה קצרה עם אמא שלי הבהירה לי שגם אם הוא מסרב להתבגר, החברים שלהם כבר בני שישים (לפחות), ושום רצפה לא באה בחשבון.

אחסוך מכם את המשך הלבטים, אספר רק כי בחרתי בקצה השני בדיוק.

הפוך על הפוך, ועד הסוף.

היה נ פ ל א !!!

בחרתי במקום יפהפה, בית הקפה בבנין גראס. המקום נראה כמוזיאון לאומנות, כסאות ושולחנות מעוצבים סדורים בחלל רחב, ובכל מקום פזורות יצירות אומנות מרהיבות.

על מסך פלזמה גדול ממוסגר במסגרת זהב כבדה מתחלפות תמונות של תכשיטי יוקרה, חלק מן היצירות מוצגות בנישות זכוכית מוארות, מלוות בכרטיסיות הסבר כבמוזיאון.

האוכל משובח והצוות נפלא...

אבל איפה אבא שלי במקום הזה?

הפוך על הפוך אמרתי? ושהצוות מקסים כבר ציינתי?

כל בקשותי נענו בחיוב ובשמחה, וכך הכנסתי את אבא שלי כיצירת אומנות עליזה:

הנישות המוארות פונו עבורי, מפנות מקומן אחר כבוד לכוס האהובה על אבא שלי מהמשרד, לשרוול האדום, לנעלי הקרוקס הבלויות. לא לדאוג- פריטים אלה קיבלו את הכבוד המגיע להם, בדמות כרטיסיות מוזאוניות עטורות בפרחים, המסבירות בבדיחות את הקשרן לבעל השמחה.

הפלזמה המכובדת הציגה בגאווה תמונות משעשעות של אבא שלי עושה פרצופים בציינה טאון, רץ על הברוקלין ברידג' עם מזוודה ורודה מנוקדת בירוק (נחשו של מי?), מחופש למשה רבינו עם הנכדים.

ההזמנה עוצבה לגמרי בהשראת הלוגו של גראס (בהסכמה כמובן), והכילה גם איור של פרצופו המחוייך של אבי. וכמו תמיד, הגרפיקה מצאה ביטויה בפריטים רבים אשר שזרתי באירוע-

מארזי ממתקים אשר עוצבו כשי לאורחים, מעמדי פרחים על השולחנות ועוד בעזרתה האדיבה כתמיד של חברתי המופלאה לילך, האחראית על המותג פרטיקס.

גולת הכותרת מבחינתי היתה ספר ברכות שעיצבתי עבורו- ספר גדול (30*30 ס"מ), כריכה קשה (תודה ללופה שנעתרו לבקשתי הדחופה). הכריכה עוצבה כמובן בהשראת האירוע, ובפנים מקום של כבוד לכתיבת ברכות, שזור באינסוף תמונות משלבים שונים בחייו. הספר הונח בכניסה בליווי עטים וצבעים, והתמלא חיש בברכות אוהבות אשר ישמרו לנצח.

בעיני אבי גולת הכותרת היו יונית שקד גולן וגבי ארגוב- צוות מוזיקלי מדהים מדהים מדהים,

אשר הנעים את הערב בשירי ארץ ישראל הישנים והטובים- בדיוק לטעמו של אבי.

ואיך לא... עוגה טעימה בצבעי האירוע הוצבה בכניסה, ונפרסה לשמחת החוגגים בטקס עליז.

העוגה הזו באה לי בדיוק בזמן: עוגה לא מוזמנת עליה שמחתי להתאמן בתובנות החדשות שהפקתי מהסדנאות עם רון בן ישראל:

העוגה כולה צופתה בבצק שוקולד של סאטין אייס בטכניקה שלמדנו. תענוג! מ"מ וחצי בלבד של ציפוי בצק סוכר... איזה כיף!

והנה אבא שלי, מראה לנו ששוב טעינו- זה בכלל לא גיל 60- זה 9!

זה גם המקום להודות לחברתי המקסימה, המוכשרת והאהובה נורית קורין, שהכינה לאבא שלי "קרוקומבוש" מקסים וטעיםםםם.

על התמונות יש להודות למיכאל שפיר מצמצמ צלמים, צלם מוכשר ונחמד במיוחד.

מזל טוב אבא מצחיק שלי, מקווה שנהנת.