חלה לשבת

"אמא, אני רוצה להביא מחר חלה לכיתה"

תומרי קצת שכח שכבר יום חמישי, כבר כמעט ערב, אין לי מתכון בשלוף ולא כ"כ בטוח שגם המרכיבים בהישג יד...

אבל איך אפשר לסרב לילד מתוק במיוחד, שרק רוצה לעשות טוב ולשמח את החברים שלו מחר בבית הספר?

גוגל כהרגלו שמח לעזור, ויחד בחרנו מתכון קליל של קרין גורן לחלה מתוקה.

אחד כזה שלא מצריך חומרים מיוחדים, ורק מלקרוא אותו מתחשק להתכרבל מתחת לפוך עם עיתוני סוף השבוע כשריח חלה בתנור נישא באויר.

המקסר נכנס לפעולה, גם ההתפחה עלתה יפה, ואז הגיע תורנו-

יחד עיצבנו את הבצק בברכת "שבת שלום" (שאנחנו נקלע "סתם" חלה? מה פתאום?), הברשנו בביצה, זרינו שומשום...

ושוב תמה מלאכתנו, אותה המשיכו בכיף השמרים והתנור.

לא טעמתי, אבל התשבוחות הנלהבות שנשלחו מהכיתה מספיקות בכדי להמליץ על המתכון הקליל והכיפי. ואם בא לכם לעצב כברכה- הרי זה משובח.

שבת שלום!

חלה מתוקה, קרין גורן:

החומרים:
1 קילו קמח לבן רגיל (לא תופח)
1 שקית שמרית או קוביית שמרית (כלומר, 50 ג' שמרים טרייים)
3/4 כוס סוכר (אפשר חצי כוס למי שרוצה לנגב חריימה)
2 ביצים
1 ו- 3/4 עד 2 כוסות מים
1/2 כוס שמן או 120 גרם מרגרינה בטעם חמאה, בטמפ' החדר
1 כף מלח ביצה טרופה לזיגוג
שומשום ופרג (לא טחון) לקישוט

שלבי ההכנה:
1. שמים קמח בקערת לישה ומערבבים לתוכו את השמרית.
2. מוסיפים את שאר החומרים ולשים 7-10 דקות במהירות בינונית עד לבצק חלק, מבריק שנדבק לתחתית הקערה.
3. משמנים את פני הבצק במעט שמן, מכסים ומניחים לתפיחה עד להכפלת הנפח.
4. מחלקים את הבצק ל-2 חלקים, כל חלק מגלגלים ל-3 רצועות וקולעים לצמה. לחלה חגיגית במיוחד קולעים מ-5 רצועות באופן הבא: ממספרים את הרצועות 1-2-3-4-5, צובטים יחד בקצה העליון ואז: מעבירים את 1 מעל 3 מעבירים את 2 מעל 3 מעבירים את 5 מעל 2 וחו"ח.
5. מעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפייה ומתפיחים להכפלת הנפח.
6. מברישים בביצה טרופה, מפזרים שומשום או פרג לקישוט ואופים בחום של 180 מעלות למשך 35 דקות עד להזהבה (גם בתחתית).
7. מצננים על רשת ומגישים.

שוב שישים

ככה זה בכל שנה- חצי שנה לאחר יום ההולדת של אמא שלי, אבא שלי חוגג את אותו גיל. בדיוק.

59 שנים זה נראה לי הגיוני ולא עורר אצלי שאלות מיוחדות, אבל השנה...

אבא שלי? שישים???

ואיך חוגגים שישים לעורך דין מחויט ומעונב, שבכל רגע פנוי עולה על שרוול אדום עם ציורי פילים צהובים, מתאים לו חולצה לבנה בלויה וכובע מרוט, חותם בקרוקס כתום ויוצא לכבוש איזה ג'אבל? וכשכל החגיגה הזו מתרחשת בדיוק שבוע לאחר מרתון רון בן ישראל, מה שצריך היה רעיון שיגרה לי את הדמיון, ויושיב אותו ערה ומאושרת בלילות מול המחשב, לארגן לאבא שלי את המסיבה המתאימה לו ביותר.

בהתחלה דמיינתי ארוחה ענקית על רצפת מסעדה הודית מרוצפת שטיחים צבעוניים, כריות רכות, אוכל חריף וזמרים ססגוניים.

שיחה קצרה עם אמא שלי הבהירה לי שגם אם הוא מסרב להתבגר, החברים שלהם כבר בני שישים (לפחות), ושום רצפה לא באה בחשבון.

אחסוך מכם את המשך הלבטים, אספר רק כי בחרתי בקצה השני בדיוק.

הפוך על הפוך, ועד הסוף.

היה נ פ ל א !!!

בחרתי במקום יפהפה, בית הקפה בבנין גראס. המקום נראה כמוזיאון לאומנות, כסאות ושולחנות מעוצבים סדורים בחלל רחב, ובכל מקום פזורות יצירות אומנות מרהיבות.

על מסך פלזמה גדול ממוסגר במסגרת זהב כבדה מתחלפות תמונות של תכשיטי יוקרה, חלק מן היצירות מוצגות בנישות זכוכית מוארות, מלוות בכרטיסיות הסבר כבמוזיאון.

האוכל משובח והצוות נפלא...

אבל איפה אבא שלי במקום הזה?

הפוך על הפוך אמרתי? ושהצוות מקסים כבר ציינתי?

כל בקשותי נענו בחיוב ובשמחה, וכך הכנסתי את אבא שלי כיצירת אומנות עליזה:

הנישות המוארות פונו עבורי, מפנות מקומן אחר כבוד לכוס האהובה על אבא שלי מהמשרד, לשרוול האדום, לנעלי הקרוקס הבלויות. לא לדאוג- פריטים אלה קיבלו את הכבוד המגיע להם, בדמות כרטיסיות מוזאוניות עטורות בפרחים, המסבירות בבדיחות את הקשרן לבעל השמחה.

הפלזמה המכובדת הציגה בגאווה תמונות משעשעות של אבא שלי עושה פרצופים בציינה טאון, רץ על הברוקלין ברידג' עם מזוודה ורודה מנוקדת בירוק (נחשו של מי?), מחופש למשה רבינו עם הנכדים.

ההזמנה עוצבה לגמרי בהשראת הלוגו של גראס (בהסכמה כמובן), והכילה גם איור של פרצופו המחוייך של אבי. וכמו תמיד, הגרפיקה מצאה ביטויה בפריטים רבים אשר שזרתי באירוע-

מארזי ממתקים אשר עוצבו כשי לאורחים, מעמדי פרחים על השולחנות ועוד בעזרתה האדיבה כתמיד של חברתי המופלאה לילך, האחראית על המותג פרטיקס.

גולת הכותרת מבחינתי היתה ספר ברכות שעיצבתי עבורו- ספר גדול (30*30 ס"מ), כריכה קשה (תודה ללופה שנעתרו לבקשתי הדחופה). הכריכה עוצבה כמובן בהשראת האירוע, ובפנים מקום של כבוד לכתיבת ברכות, שזור באינסוף תמונות משלבים שונים בחייו. הספר הונח בכניסה בליווי עטים וצבעים, והתמלא חיש בברכות אוהבות אשר ישמרו לנצח.

בעיני אבי גולת הכותרת היו יונית שקד גולן וגבי ארגוב- צוות מוזיקלי מדהים מדהים מדהים,

אשר הנעים את הערב בשירי ארץ ישראל הישנים והטובים- בדיוק לטעמו של אבי.

ואיך לא... עוגה טעימה בצבעי האירוע הוצבה בכניסה, ונפרסה לשמחת החוגגים בטקס עליז.

העוגה הזו באה לי בדיוק בזמן: עוגה לא מוזמנת עליה שמחתי להתאמן בתובנות החדשות שהפקתי מהסדנאות עם רון בן ישראל:

העוגה כולה צופתה בבצק שוקולד של סאטין אייס בטכניקה שלמדנו. תענוג! מ"מ וחצי בלבד של ציפוי בצק סוכר... איזה כיף!

והנה אבא שלי, מראה לנו ששוב טעינו- זה בכלל לא גיל 60- זה 9!

זה גם המקום להודות לחברתי המקסימה, המוכשרת והאהובה נורית קורין, שהכינה לאבא שלי "קרוקומבוש" מקסים וטעיםםםם.

על התמונות יש להודות למיכאל שפיר מצמצמ צלמים, צלם מוכשר ונחמד במיוחד.

מזל טוב אבא מצחיק שלי, מקווה שנהנת.

סיכום ביניים

העיניים כבר נעצמות, הראש כבד, ארגז הקש הלבן כבר מלא בציוד למחר וטיוטת הדיפלומה כבר נשלחה לרון בן ישראל במייל. באופן תיאורטי אפשר כבר ללכת לישון, אבל רק עוד קצת, עוד כמה דקות אחרונות של יום א' בשבוע העמוס הזה. כמה מילים בבלוג...

וזהו, מבטיחה שאני הולכת לישון. אז מה היה לנו היום?

בחמש וחצי בבוקר נורית התייצבה, ויחד נלחמנו ברוח הסוערת ובגשם השוצף וחתרנו במים העמוקים לעבר המרכז. הגענו לסרינה, פרקנו את הציוד, כמה ארגונים אחרונים.. ויום הסדנאות הראשון יצא לדרך!

היה נחמד לפגוש את כולם, פרצופים ושמות מוכרים יותר או פחות לבשו צורה וקול עליז ותוסס. חוויות מהסדנא אשתדל לכתוב מחר, בינתיים קצת תמונות אוירה...

תודה לכולם על יום שמח ומאושר!

קינוחת

יום שישי מוקדם מוקדם מאוד בבוקר. האוטו כבר עמוס, שקיקי הקורנפלור הלבנבנים הקשורים בסרטים מנוקדים ממלאים קופסת קרטון אחת, האחרת מלאה בתגי שמות מעוצבים, השלישית בסינרים צחים- שי למשתתפי הסדנאות.

עוד ועוד קופסאות קרטון אורזות באהבה כלי עבודה, חומרי גלם, ניירת גדושה באינפורמציה והפתעות לנרשמים.

קררררר...

רויטל, אייל ואני מפליגים בבוקר גשום ליום ההכנות הראשון לסדנאות עם מעצב העוגות המוכשר רון בן ישראל.

נפגשנו בסרינה,מרכז מבקרים מרהיב ביופיו.

הבוקר נפתח בקפה מהביל, בשיחות חולין ובמתנות: כן, כן- הוא לא רק מוכשר בטירוף אלא גם נחמד ונדיב בצורה יוצאת דופן. לא די שקיבלתי מרון מתנות שוות במיוחד (!!!), הוא אפילו טרח להביא לילדים שלי שוקולד משובח של ג'אק טורס, כל הדרך מניו יורק הרחוקה (תודה רון!).

מתחילים לעבוד- ללוש, לחלק, לבנות, להרכיב, לרשום, לארגן... ועוד ללוש, ולחלק בצקים, ולדאוג שהכל מכל וכל יתקתק בסדנא ויתבצע על הצד הטוב ביותר.

בין לבין יצאנו יחד, רון ואני, לסיור מהנה במשתלת עצי קקאו, שמענו הסבר קצר והצטלמנו כמובן.

ושוב עובדים. לשים ומחלקים ומארגנים ומבשלים ומוזגים ולשים,

והפסקת צהרים.

נסענו לאכול, פיטפטנו וצחקנו קצת, למדנו מילים חדשות מרון- מחייה השפה העברית (קינוחת)...

ושוב עובדים. כמה הכנות!!!

היום הסתיים ב"שיעור פרטי" מהנה במיוחד, וסופ"ש קצר הגיע.

תודה לך רון על יום ארוךךך, מתיש ומהנה, תודה על המידע הרב שאתה נותן ברוחב לב ובשמחה. תענוג לעבוד עם אומן מוכשר ונעים כל כך.

מאחלת לך ולכולנו שבוע מרתק ומהנה, ששיאו בהדגמה ביום חמישי הקרוב.

יאללה, לישון... עוד כמה שעות יוצאים שוב לדרך!

חגיגה בניחוח של חו"ל

לפני מספר שבועות הקראתי סיפור לפני השינה ליויו שלי. בעמוד השלישי של הספר צלצל הסלולרי מהתיק.

לענות? בשעה כזו? משתדלת לא לענות לטלפון בשעות הערב, בטח ובטח שלא תוך כדי סיפור...

אבל משהו גרם לי לתת ליויו נשיקה ולהבטיח לחזור עוד רגע לסיים את הסיפור.

על הקו היה רון בן ישראל: אומן מדהים, מהמוכשרים ביותר שיש, וגם מהנחמדים שבינהם.

מהשיחה הנעימה נולד ליווי מקצועי לאירוחו של רון בן ישראל בארץ-

ליווי שמתנהל כבר מספר שבועות באינספור טלפונים, שיחות, ארגונים, מיילים ומאמץ משותף של שלושתינו- רון, אני ודודי- יבואן בצק בסוכר הנהדר "סאטן אייס"- שהזמין את רון ארצה.

דודי דואג לכל המנהלות, הקניות, הארגונים, ההחלטות, ואני דואגת לפן המקצועי-

איזה כלים ניתן להשיג, מה יתאים ביותר, היכן ומה לרכוש עבור המשתתפים, איזה תחליפים מקומיים יהיו המוצלחים ביותר... וכמובן לזה שצבע משטח העבודה יתאים לסרטים המנוקדים האורזים את שקיקי הקורנפלור ולתגי השמות המעוצבים... לא יכולה אחרת.

ומחר זה מתחיל!

יום רגוע ונעים, הכנות אחרונות, ארוחת צהריים במסעדה, מנוחה קצרה... ויאללה, לשבוע סדנאות מרתק ששיאו בהדגמה המדהימה שתתקיים ביום ה' הקרוב. איזה כיף!

מצרפת תמונות מביקור מרתק בסטודיו של רון בן ישראל בשנה שעברה-

בקרוב אשתף בתמונות טריות ורעננות מהביקור שלו בארץ.

נר שישי

חנוכה הוא החג האהוב עלי ביותר:

ערפילי וגשום בחוץ, משפחה וחברים בפנים, נרות צבעוניים מרצדים בחנוכיות תוצרת בית, סופגניות עגלגלות ממתינות לתורן. אפילו על נתזי השמן הרבים סביב מחבת הלביבות אני מביטה בסלחנות.

ויש לי יום הולדת!

והשנה?

לא גשם ולא ערפילים, לא שירי חג סוחפים ולא לביבות במחבת.

עצוב בלב, ריח של שריפה נישא באויר, פחד מרטיט שמא הרוח תשנה כיוונה וגיץ סורר ימצא דרכו לפארק הירוק המעטר בגאווה את ההר עליו בנוי ביתנו. ומה עושים עם הילדים? עצוב או שמח? האם נצא לחגוג יחד חג עליז בעיר אחרת, או נשתף אותם באסון המתרגש על ההר שלנו, כל כך כל כך קרוב?

הכנו יחד, כל המשפחה מתנה- זיתים שקטפו הילדים, שנכבשו ותובלו בבית נכנסו לצנצנת יפה שבחרו הילדים.

הוצאנו טושים ומדבקות, והילדים כתבו ברכות מרגשות.

ונסענו למאהל המחאה של משפחת שליט.

נס חנוכה לא היה לנו. הלוואי שלמשפחת שליט יהיה.

ובכל זאת היתה מסיבת חנוכה בכיתה, וכמובן שלא באנו בידיים ריקות...

קאפקייקס וניל עם הפתעה חבויה, מעוטרים בממתקים טעימים ובברכת חג.

חג (יותר) שמח שיהיה לכולנו!

ורוד לי

ורוד, מתוק, ילדותי, אופטמי, מאושר, בנות, מגונדר, תמים...

כל כך אוהבת את הצבע הזה- שכל כך לא התחברתי אליו כילדה.

הייתי קצת טוםבוי, כזאת שמשתוללת ומשחקת עם הבנים, שלא לובשת שמלות ולא לומדת בלט.

ילדת טבע שאוהבת חיות (שאני אסכים היום לגדל חיה בבית???), ושהכי הכי אוהבת טורקיז.

אפילו כשנולדה שקדי, ביתי הבכורה, לא בחרתי באלמנטים ורדרדים לחדר התינוקות המעוצב למשעי שהמתין לה.

והיום אני כל כך אוהבת ורוד. ולבן. וילדותי. אפילו אם אחטא בקיטש, כל עוד המתיקות תזלוג מעוגותי הורודות.

השבוע היה עמוס וגדוש בעבודת סטודיו שוטפת-

אינספור טלפונים, הגהות אחרונות לספר חדש שירד לדפוס (יש!!!), עוגות חתונה, עוגות יום הולדת... וכבר הוחלט שאין מקום לעבודות נוספות השבוע בשום מצב.

ואז שוב צילצל הטלפון. נכון שאני מכירה את המזמינה, ונכון שהייתי עושה כל מאמץ להענות לבקשתה בכל מקרה כיוון שהיא כל כך נחמדה אלי, אבל כשביקשה עוגת מיני ורדרדה, סוכריות מינימאוס בצלופן מבריק וקאפקייקס בורוד תואם- התחשק לי לעזוב הכל ולצלול אל הורוד הורוד הזה...

מזל טוב לילדונת שחגגה יום הולדת (ואינני יודעת אפילו את שמה), ותודה לך מתוקה שהענקת לי כמה שעות ורודות במיוחד.

ועוד עוגה מהיום, ורדרדה וענוגה אף היא, שהסבה לי גם היא עונג שליו ורך- עוגת בת מצווה לעדי. מזל טוב!